יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

השנה זו השנה :#13 TAKE



   

                                                      השנה זו השנה :#13  TAKE

כבר שנים שפס הקול הזה מתלווה לחודש החגים שלי ואני שומעת את הקולות:
- "מטילדה, השנה זו השנה שלך! השנה את מתחתנת!"
-"אה, את עדיין כאן? טוב, אז השנה!"
-"בעצם השנה"
-"השנה! השנה!"
-"לא, השנה באמת!"

הימים חולפים, שנה עוברת, אבל המנגינה לעולם נשארת.
שוב תשרי בפתח, שוב האווירה המורכבת הזאת של התחדשות מזמינה לשינוי
בשילוב עם חשבון נפש על מה שהיה ועל מה שכבר לא.
שוב ההתלבטות המוכרת איפה את בחגים. 
לרחף למזרח הרחוק או ליבשת אחרת?
לרחף בהקיץ ולהתעלם מהערות חסרות טקט?
לרחף בדמיונות, איפה אני אהיה בראש השנה הבא?
או אולי דווקא לשקוע לייאוש...

אני מסתכלת על כל השנים אחורה, 
על כל הפעמים שחשבתי שזה קורה,
על כל הפעמים שחשבתי שקרוב אליי הדבר. מאוד.
כל פעם האמנתי שמחשבה בוראת מציאות ושאם אגיד את זה חזק ובטוח ואזמין את זה אליי, אז זה יגיע.
הזמנתי, אבל מה שהגיע זה רק ההזמנות לחתונות של החברות...


www.stuffpoint.com
 שוב, משנה לשנה נהיה פה יותר ויותר מרווח בעזרת נשים.
יותר חברות הופכות לאמהות ונשארות בבית, 
יותר חברות פחות מתפללות לזיווג הגון,
פחות חברות מקוות שהשנה יותר להן הספק, שהשנה זו השנה.
פחות כוחות להמשיך לקוות.

אבל אולי זה דווקא סימן...
שהשנה זו השנה.
הרי זה יקרה,
אני יודעת שזה יקרה,
וכל שנה שעוברת רק ממקדת אותי ל-מתי זה יקרה.
המסקנות שהסקתי השנה - הן סימן
והתכונות שאימצתי וסיננתי השנה - הן סימן
והתהליכים שעברתי עם עצמי - הם סימן
והציפיה והאמונה - הן סימן
וההצעות המעניינות והמגונות - הן סימן
והדייטים הכושלים והמוצלחים - הם סימן
סימן שמשהו גדול הולך לקרות.

אז השנה אני אוסיף לסימנים שבשולחן עוד סימן אחד משלי:
יהיה רצון שהשנה זו באמת השנה. 


שנה טובה ומתוקה
שיתגשמו כל משאלות לבכם לטובה.

שלכם,
באהבה,
חפשו אותי בפייסבוק: "מטילדה"