יום חמישי, 30 ביולי 2015

שוב היא מתחילה :#12 TAKE




שוב היא מתחילה: TAKE #12

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב...ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך..."
[תענית ד', ח']

כן כן, ימים טובים...על מי הם עובדים? שוב ט"ו באב תפס אותך לא מוכנה והמחול היחיד שאת הולכת לרקוד היום הוא זה המתחמק מכל גינוני האהבה, השוקולדים והוורדים מכל הכיוונים שיזכירו לך מה אין לך. גם אותי הוא תפס לא מוכנה. מרוב שחששתי ממנו והתכחשתי לו, לא הספקתי לחשוב על מה לכתוב. ועדיין, איזו רווקה תפספס את ההזדמנות לכתוב משהו ביום כזה.

אבל מה כבר אפשר לכתוב על היום הזה שעוד לא נכתב? עוד טורים עצובים ומייאשים על הקושי של הלבד? עוד טורים של תוכחה ומרמור על אקסים נשכחים? ואולי טורים מעצימים של קאוצ'ינג בשקל על הצורך לאהוב את עצמך לפני שאת מחפשת את מי לאהוב?

מכיוון שלא הצלחתי להחליט, החלטתי ללבוש לבן ולצאת לחולל בשכונתי הקרוב. נכון, אין שם כרם, אבל יין יש, משהו לנשנש, ואולי גם כמה ציידים. אני יודעת שזה נשמע קצת כמו התחלה של כיפה אדומה אבל לא. מזכירה לכם שאני בלבן. בכולופן הערב לא התקדם לשום מקום והסיפור שקיוויתי לצוד לכבוד הטור לא הגיע. ז"א הוא הגיע, הוא היה אפילו די חמוד. הגענו לאותו מקום, באותו יום ובאותה שעה. הסתכלנו אחד על השני ובצירוף מקרים מדהים גם יצאנו באותה שעה. אבל הוא לא עשה כלום ובזה נגמרו קורות חיינו המשותפים.

סיפורים כאלו תמיד גורמים לי להרגיש פספוס. ההוא שישב לידי באוטובוס ודיברנו על הא ודא, ההוא מהלימודים שתמיד היה מתיישב לידי אבל אף פעם לא דיבר, ההוא שעשה איתי שבת באיזה קיבוץ חילוני נידח, ההוא מהטרמפיאדה, וההוא מהספריה, וההוא מהחתונה, וההוא מהטיול, וההוא... כל מיני פספוסים כאלה, שסטטיסטיקות מלמדות שקרוב ולדאי היו נגמרים בודאי שלא. כל סיפור כזה היה כל כך מוחשי בהתחלה ועם הזמן הצטרף לרשימת מעורפלים שאני אפילו לא זוכרת איך נראו בדיוק ומה היה, אבל לפעמים בימים של ייאוש תוהה מה היה קורה אם...ואולי הייתי צריכה לאזור את האומץ ולעשות את הצעד: "תגיד, אתה בא לפה הרבה? ואבא שלך...הוא גנן?"

מהרשת. מבוסס על סיפור אמיתי.


אני נזכרת שוב שט"ו באב מתקרב. על הבנות שהיו מחוללות בכרמים ומחכות שיחטפו אותן וקצת מתבאסת שכבר לא. ז"א לא נראה לי שהייתי מסתדרת כל כך בלי פייסבוק, בלי אוטו ובלי מזגן (ביננו, גם בלרקוד אני לא פיקס), אבל לפעמים אני תוהה לעצמי איך אני פה (או כמו שדודה שלי אומרת: "איך עוד לא חטפו אותך?!"). למה היום כבר כל כך קשה למצוא בחורים שפשוט מצאת חן בעיניהם אז הם מתחילים איתך? סטייל 'נחיה ונראה'? אולי אפילו 'באושר ועושר עד עצם היום הזה'? למה תמיד הכל כל כך מסובך היום. בירורים, הצעות, שולחים מלא שליחים, מצאת חן בעיניהם אבל הם רק רוצים להיות בטוחים. ובכלל מי אמר שאת באמת כלילת המעלות, אה כן, ויש להם כמה שאלות: מה היא עושה? (מחכה לך) איפה היא לומדת? (באוניברסיטה של החיים) במה היא עובדת (על מידת הסבלנות) מאיזה שבט היא (לא בנימין אם שאלתם...) מה היא אוהבת לאכול? איך היא מבחינה אידיאולוגית? ואיך היא מבחינה ביולוגית? אני צריך לחשוב על זה...יש לי עוד כמה הצעות...

אני יכולה לצאת עם קריאה פמיניסטית של "בנות ישראל, קחו את עצמכן בידיים, תפסו לעצמכן איזה גבר-גבר ותגידו לו שמצא חן בעיניכן", אבל אני לא חושבת שזה תמיד מתאים. בטח לא לכולן. רובנו מחפשות גבר כובש. ליטרלי. שיגשים לנו את משאלת הילדות ואת כל הסרטים עליהם גדלנו. ביננו, גם לא כל הגברים יודעים להתמודד עם סיטואציה כזאת, יש שירגישו מאוימים, יש כאלו שיעריכו את הניסיון אבל לא יצליחו להדחיק שהם קצת מיושנים. 

מה שכן, אני יכולה אולי לנצל את הבמה והזמן ולהגיד לבני ישראל, מצאתם מישהי שמצאה חן בעיניכם? אל תתחילו עכשיו עם האגו, אל תתחילו עם התירוצים, אל תתחילו לחשב סיכונים. פשוט תתחילו. 



שלכם,
באהבה,
חפשו אותי בפייסבוק: "מטילדה"

יום חמישי, 2 ביולי 2015

הצעת ייעול :#11 TAKE

                                                             

                                                         הצעת ייעול :#11  TAKE

בדיוק כמו בטבע, גם לרווקה המצויה יש לפעמים תקופות של יובש: בצורת הצעות.


זה קורה לטובות ביותר, למבוקשות ביותר, לאיכותיות ביותר. לפעמים פשוט ההצעות לא מגיעות. לא פעם יוצא לי לשמוע מבנות על חודשים שלמים שהן לא מקבלות אף הצעה, או לפחות הצעה רלוונטית ורצינית שמרגיש להן שכדאי לבדוק. אני לא יודעת אם זאת הנורמה הזאת שנקבעה בגלל שבנות יותר רגישות וייפגע להן הביטחון אם הן ישמעו תשובה שלילית מהצד השני, שבגללה שואלים קודם את הבחור ורק אח"כ את הבחורה (דבר שגורם להצפה בצד השני ותהרגו אותי למה זה טוב...אבל על זה ארחיב אולי פעם אחרת), שעונים ביולוגיים למיניהם או שאולי זה פשוט עניין של ביקוש והיצע, אבל סטטיסטית יש יותר בנות שמגדירות את עצמן כ-"מחפשות" מאשר בנים. או אולי אדייק ואומר - גברים גברים. 

אז מה בנות עושות? מפרישות חלה, אומרות נשמת כל חי עד צאת הנשמה, שיר השירים וישועות למיניהן, עמוקה, אומן ושאר צדיקים. אני לא מזלזלת חס וחלילה וברור לי שיש מי שמנהל את העולם. אין ספק שכשמתעוררת בעיה או קיים קושי כדאי לפנות לבוס הגדול, אבל אולי יש גם מקום לעשות מעשה.

אז במקום לשבת על זרי הדפנה ולבכות על מר גורלנו, החלטתי הפעם לתת לכן אני כמה הצעות, הצעות ייעול בכל הנוגע להורדת גשמים בתחום הדייטים. אז אם גם הכנרת שלכן מתייבשת ואתן מרגישות מיואשות ושהגעתן לקו האדום, יש לי כמה רעיונות עבורכן (שעבדו גם בשבילי ובשביל חברות טובות) ליישם ליד התהילים. ולא, זה לא כולל להקיף את עצמכן בעיגול ולחכות לנס:


1. צאי בחוץ

זה די ברור מאיליו שכל עוד את יושבת בבית עם פיג'מה חסרת מעשה לא יקרה שום דבר. ז"א תפגשי שוב את בני המשפחה או לחילופין את השותפות. במקרה הכי טוב אולי השכן יקפוץ לבקש חלב. במקרה הרע הוא שכן נשוי. בכל מקרה, כדי שהעולם הזה יזכור שאת קיימת כדאי שתצאי החוצה. קודם כל כי לא כדאי להישאב לשגרה הזאת ולשעמום. תשמרי על עצמך שמחה ואנרגטית, תני לעצמך את מנת הכיף שאת צריכה. וחוץ מזה, כשיוצאים החוצה בד"כ פוגשים אנשים חדשים. לכי למקומות שאת יודעת שיש סיכוי שתפגשי אנשים שלא הכרת. אבל הכי חשוב: את לא צריכה לעשות דברים שאת לא מרגישה בנוח איתם. זה יכול להיות אירוע בקמפוס, זה יכול להיות פאב רלוונטי, זו יכולה להיות שבת במקום רחוק, זה יכול להיות טיול חברים. המפגשים החדשים יכולים להתרחש במלא דרכים, בטוח אחת מהן מתאימה גם לך. 

אילוסטרציה מהרשת


2. אני רק מזכירה

זה אמנם נשמע מובן מאיליו, אבל מסתבר שגם אם אנחנו מסתובבות בעולם החיצון גלויות ראש ואצבע, לא כולם זוכרים שאנחנו רווקות, או לכל הפחות שאנחנו מחפשות ושאולי גם הם יכולים לעזור. אז אל תתביישי, תגידי להם שאת מחפשת, תגידי להם שאת תשמחי לשמוע, תעודדי אותם לפתוח עיניים באופן אקטיבי בשבילך ותחזקי אותם. אני יודעת שזה אמור להיות הפוך, אבל הרבה רוצים להציע ולא מספיק בטוחים או לא יודעים עד כמה 'יש להם את זה' בשידוכים. אז תזכירי, תגיעי, תשמרי על קשר ואל תברחי. אני בטוחה שישמחו לדאוג לך, רק אל תצפי שכולם יזכרו מאיליהם, כמו שאת עסוקה בעצמך אל תשכחי שגם להם יש את הצרות שלהם וכל אחד טרוד בענייניו. 



3. יפה מבפנים ומבחוץ

את לא צריכה לספר לי, אני יודעת, את מיוחדת במינך. מהממת ומקסימה, ממש בחורה לחתונה. אבל אנחנו חיים בעולם בו רואים קודם את הקנקן ורק אז בודקים מה יש בו. מה שאומר - תשקיעי בעצמך גם מבחוץ. לא תמיד יש לך סבלנות לזה אבל חשוב שתייצגי את עצמך בכבוד. לא פעם יצא לי לדבר עם בנות שמתלוננות שפסלו אותן על מראה ולחילופין עם בנים שפוסלים על מראה. אין ספק שזה מעליב ששופטים אותך לפי חיצוניות אבל אפשר להבין גם את הצד השני. חברה סיפרה לי על רב מוכר שהרצה לבנות על היכרויות וטען שהוא לא מבין איך בנות הולכות ומשטחות על קברי צדיקים, עושות את כל הסגולות האפשריות אבל לא מתאפרות או עושות דיאטה במקרה הצורך. הבנות יצאו זועמות אבל היא דווקא התחברה מאוד למה שהוא אמר. לא צריך להתחסד ולהתייפיף. ז"א צריך להתייפיף. קיצר - תתייפיפי. 




4. לפרופילללללל

בהמשך להצעה הקודמת אני מוסיפה גם את העניין של הרשתות החברתיות למיניהן. הטכנולוגיה היום היא כבר חלק בלתי נפרד וברור לכולם שכשמקבלים שם לבירור, הדבר הראשון שעושים הוא לחפש אותו בפייסבוק. אם אתה לא שם - אתה לא קיים. ואם אתה קיים - כדאי שתיראה טוב. תבדקי איך הפרופיל שלך נראה מבחוץ. איזה תמונות חשופות לאנשים חיצוניים (שימי לב שזו לא זו מההכתרה או ההיא מחודש ארגון עם הסווטשרט של האח מהצבא), איזה סטטוסים שלך גלויים, ובכלל תדאגי לתמונת פרופיל ייצוגית, כזאת שתוציא אותך טוב, שתהיה ברורה, שיהיה ברור למי שרואה אותה שהוא חייב לפגוש אותך לפחות פעם אחת, גם בוואטסאפ. הבליינד-דייט עבר מן העולם, היום כמעט ולא יוצאים בלי לראות תמונה לפני. אז איך אומרים? איף יו קנט ביט ד'ם, צ'יז ד'ם. ואל תשכחי לחייך. 



5. לצוד ברשת

וכהמשך להמשך, אם כבר ברשתות עסקינן, קחי על עצמך את התפקיד הפעיל. אם ההר לא יבוא אל מוחמד - מוחמד יבוא אל ההר. אם בעליה לא מחפש אחר האבדה, חפשי את את בעלייך. אם זה בשלישים למיניהם - תאתרי, תחפשי (כמובן אחרי שאת דואגת להשקיע בפרופיל כמו שאמרנו). גם בפייסבוק את יכולה למצוא חברים משותפים שנראים לך מעניינים, להסתכל על תיוגים שמשכו לך את העין.  תבררי, תבדקי, תשלחי, תרחרחי, הוא נשוי? הוא פנוי? הוא תלוי? הוא אפוי? קחי את זה כהצעה שלך לעצמך, ואת יודעת הכי טוב מה את רוצה. אל תתביישי, אם הוא כבר מצא חן בעינייך - חצי מהדרך כבר נעשתה, עכשיו כל מה שנותר לך לעשות זה להקסים אותו בחזרה. וזה - קטן עלייך. 


עד כאן בינתיים.
ראיתן? דווקא כשלא חושבים על זה זה מגיע. המרפי הזה. הייתן מאמינות שתקבלו היום כל כך הרבה הצעות בבת אחת?!

שלכם,
חפשו אותי בפייסבוק: "מטילדה"