תשתי משהו? : #3 TAKE
אני יודעת שהפוסט הזה יעצבן
אתכם. לפחות חלק מכם.
לא פשוט להיות רווקה, אבל
יותר מזה- לא פשוט להיות רווקה בפורים.
"כוס אחד יפה לאשה,
שנים ניוול
הוא,
שלשה תובעת בפה,
ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת"
(כתובות, ס"ה, א')
פורים הוא זמן מבלבל. הוא
נורא שמח ודווקא בגלל זה הוא מבלבל. כולם מסביב שמחים וקלילים, כפר השעשועים חוצה
את גבולות הכפר והופך לממלכה אינסופית שמשתלטת על המדינה. הפייסבוק והוואטסאפ
מוצפים בתחפושות יצירתיות יותר ויצירתיות פחות, לבושות יותר ולבושות פחות. נו שויין...בשמחות.
אבל מעבר לשמחה הגדולה הזאת
שמטשטשת, שמאחדת ומלכדת עם כל אווירת משלוחי המנות והמתנות לאביונים, יש גם
קוטביות מאוד מובהקת. אם הייתי צריכה להגדיר את זה בשמות יכולתי לקרוא לזה פורים
של מעלה ופורים של מטה.
אני חוזרת אחורה בשנים,
נזכרת בפורים של האולפנא, בפורים של השירות. איך הצלחתי להתרגש ולאהוב את החג, את
האווירה, את רוממות הרוח של העם היהודי, את הנס הגדול, המגילה והאסתר, הגילוי
וההסתר, כשכולם מסביב ייחלו לשמחת פורים אמיתית שנובעת מבפנים ולא זקוקה לעזרים
חיצוניים סטייל אלכוהול או פיקות למיניהם. להפך, האלכוהול זכה לגינוי בממלכתנו.
מלכת אסתר אמיתית לא זקוקה לאלכוהול. את זה תשאירי לבנים, שעליהם המצווה להשתכר.
ואת? תסתכלי מהצד, תאספי את הקיא, ותסתפקי בסיפורים מצחיקים על גילויי אהבה בפומבי
לאלוקים ודברי תורה שאין בהם ממש. ואני? אין לי בעיה לאסוף את הקיא של בעלי שיחיה,
אבל אם אפשר להכיר אותו לפני- זה יהיה סבבה.
אחרי כמה שנים, כשכבר לא
הייתה מסגרת מסביב, החברות סביבי נחלקו לשניים: אלו שמצאו למי לאסוף את הקיא, ואלו
שעדיין לא. גם אלו שעדיין לא נחלקו לשניים: אלו שעדיין חיפשו את פורים של מעלה,
רצו להגיע להתרוממות האמיתית ולשמחה האמיתית בנטורל, ואלו שהתייאשו, או עשו פנייה
חדה, והחליטו להקיא בעצמן (אני מרגישה קצת רע שאני מרדדת את זה לרמה כזאת, אבל
תסלחו לי הפעם טוב?) והאמת היא שזה לא היה קשור דווקא לפורים.
זה קרה כבר מסביב, וזה הקרין
כל השנה, כל מפגש, כל חתונה, כל הזדמנות. מצאתי את החברות הטובות שלי הולכות
ומתחלקות. היו את אלו שהתבייתו, רובן נשארו שמרניות, דתיות (כמובן שעדיין נותרו מגוונות בסגנונות) ונכנסו
למסלול החיים הרגיל. המסלול הזה שהאולפנא מאוד כיוונה אליו. והיה את החלק השני.
אלו שהתחילו קצת להשתולל, לחפש אלטרנטיבות, לחפש הפתעות מסביב. הן מצאו תרבות
אחרת, לשבת במקומות מסוימים, לרקוד עם אנשים מסוימים, לשחות בחופים אחרים, לרעות
בשדות זרים. כאלו שעדיין נשארו חברות מאוד טובות שלי, אבל כבר מזמן היה ברור לנו
שסגנון החיים שלנו הוא אחר.
תמיד הרגשתי חלוקה מבפנים.
מצד אחד תמיד שאפתי להיות כבר מסודרת, להיות מבויתת, אף פעם לא אהבתי יותר מדי
למתוח גבולות, או יותר נכון אהבתי, אבל בגבול המתאים. מצד שני, אני לא מסתדרת עם
הלהסתדר הזה, וככל שהזמן עובר, האלטרנטיבות לפורים שלא כוללות צפייה בהרקדה של
גברים בישיבה/כולל/בית כנסת או השתכרות באיזה פאב שממציא תכנית לייט, לדתיים שהם
קצת לייט, אפילו עם מרלברו לייט, הולכות ומתמעטות.
פעם זה לא היה כל כך נורא, היו איתי חברות נוספות, שותפות
לדילמה. אבל לאט לאט אני מרגישה שאני הולכת ונותרת לבד במערכה. גם אלו שאינן
מגדירות את עצמן בז'אנר המתנער, מתחילות פתאום לפזול לחגיגות פורים אלטרנטיביות, שלא בדיוק
מסתדרות עם אורח החיים אליו קיוויתי. הראש שלי אומר שזה לא לעניין, אבל הלב שלי
אומר שזה גם לא לעניין להישאר לבד בפורים.
לחגוג עם חברות שלי
הנשואות, להצטלם עם החיפושיות, התותים והדבורים הקטנות שלהם זה נחמד. אבל מה אעשה
אח"כ? אולי בכל זאת יש מקום לשתות? או שזה סתם משטה בי. אולי יש מקום קצת
לאבד פוקוס? אולי יש מקום קצת לאבד שליטה? אולי צריך להבין שכמו שזה היה אז, זה
כבר לא יהיה ולהשלים עם המציאות? לעגל קצת פינות? והקול הקטן הזה מבפנים: "בחייאת מטילדה, רק בפורים, זה לא
אומר כלום, כולה פורים". אני רוצה להשתחרר, אני רוצה ליהנות, כל שאר הימים אני כל כך מודעת למצב, ורגילה קצת בלב לכאוב עליו. אבל פורים! אני רוצה לשמוח! אני רוצה לאבד את זה. אני רוצה לשכוח! ליהנות מהרגע, לצחוק עם זרים על הא ודא בלי לחשוב מה יהיה, ומה עומד מאחורי כל הפורים הזה.
ועל הכתף השנייה, יושב ההוא עם הבייגלה על הראש ותוהה אם שמרתי על עצמי עד לכאן, אולי בכל זאת עדיף להחזיק מעמד. אני לא פוסלת אף אחד ואחת או שופטת על איך שבחרו לחגוג את פורים שלהם. אני יודעת את המורכבות, ואני מעידה רק על עצמי. אני פשוט יודעת שהאמת שלי היא שלי זה לא מתאים. אז אאלץ להמשיך להמתין בסבלנות, עד שרווח והצלה יבוא לי ממקום אחר. ואני, אוכל להיות שלמה עם עצמי, ולא להתבלבל, להיפרד ולהתפזר בין העמים, הדעות, הקולות והפיתויים השונים. ואולי לא אצטרך לחכות עוד הרבה זמן? ואולי זה עוד מעט כבר בא? הרי יש עניין בפורים שנתהפך בו הכול לטובה.
אבל אולי רק כוס אחת, רק
בשביל לחיים,
הרי כוס אחת יפה לאישה J
עזבו אתכם שטויות,
שיהיה לכם פורים שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה